פוסאניו - מוזיאון אנטוניו קאנובה
- Simon Beni
- 26 בינו׳
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: 13 באוג׳
"בכל גוש אבן יש פסל בתוכו ומשימתו של הפסל לגלות אותו." - מיכאלאנג'לו בונארוטי
אנטוניו קנובה (Antonio Canova, 1757-1822) נחשב לאחד מאמני הפיסול הניאו-קלאסי החשובים והמשפיעים ביותר בתולדות האומנות. הוא נולד בעיירה פוסאניו (Possagno) שבמחוז טרוויזו, איטליה, והחל את דרכו האומנותית כפסל בנעוריו. קנובה היה מעצב של פסלים עשויים שיש, שהשתמשו בהשראה מהאומנות הקלאסית של יוון ורומא, והוא הצליח לשלב בין הקלאסיקה לבין הרגשות והחיים המודרניים של זמנו.
העיירה פוסאניו נמצאת בשיפולי הרי הדולומיטים, בגבעות אזולו המוכרות בזכות ייצור יין נתזים הפרוסקו. העיירה הפסטורלית והמנומנמת חייבת את פרסומה ליליד המקום שהתחיל את דרכו האומנותית כסתת אבן בבית המלאכה של סבו מאמצו. במקום ישנו מוזיאון ייחודי המוקדש לעבודות הגבס של קנובה, אשר מציג את עבודות הסקיצה הידועות בשם "בוזטו" (bozzetto). רבים מהדגמים מנוקדים בנקודות שחורות אשר שימשו כקנה מידה לפסלי השיש הסופיים.
המוזיאון כולל מגוון רחב של דגמים וסקיצות, הממחישים את תהליך העבודה של קנובה ואת הכישרון הייחודי שלו. הבוזטו היוו את הבסיס לפסלים הסופיים שעשה קנובה, והם מדגימים את היצירתיות, החזון והקפדנות שלו.
כבר מגיל צעיר התבלט כשרונו הרב, ובהמלצת אציל מקומי נשלח ללמוד בונציה כשוליית פסלים. סיפור זה, שהיווה השראה לאמנים מאוחרים, מתאר את הילד קנובה המפסל אריה מחמאה, כפי שמוצג בציור שמן של פינקני. הציור הזה, שנוצר בשלבים המוקדמים של הקריירה של האמן, זכה לתשומת לב מצד מבקרי האמנות בארצות הברית, מה שתרם למשיכת תשומת לב והפיכתו להבטחה בפני עצמו.הציור של פינקי הוא דיאלוג אמנותי עם אנטוניו קנובה, בילדותו כשהיה בבית אצילים ליד ביתו בפוסאניו. הציור מתאר את ההכנות לסעודה גדולה שבה אחד המשרתים, ילד, התנדב לעצב דמות של אריה מחמאה. העבודה חוגגת את הילד המופלא על כישרונותיו המדהימים, והילד הזה המשיך להיות הפסל הידוע בשם אנטוניו קנובה.
קנובה לא רק השפיע על תחום הפיסול, אלא גם חידש את השפה האמנותית של התקופה. הוא הצליח לשלב בין המסורת הקלאסית לבין רעיונות חדשים, ובכך יצר שפה אמנותית חדשה שהשפיעה על דורות של אמנים. כמו אמנים רבים בני תקופתו ואמני הרנסנס לפניו, שילב דמויות מתוך המיתולוגיה היוונית ששימשו כמשלים למידות טובות וסיפורים שעיצבו את הרוח של בני אירופה לדורות רבים. מפתיע שקנובה לא התפתה ליצור פסל בדמות פיגמליון וגאליתיאה, המספר על פסל פרפקציוניסט שמצא פגם בכל הנשים שפגש, ולכן יצר פסל של האישה האידיאלית, על פי האגדה היו אמונתו ואהבתו כלפי הפסל כה חזקים עד שאפרודיטה, אלת האהבה והיופי, החליטה והפכה את גלתיאה שפיסל, לאישה בשר ודם.
קנובה היה גם אמן פופולרי בקרב אנשי האצולה והבוהמה של זמנו, מה שסייע להפיץ את רעיונותיו ואת עבודותיו ברחבי אירופה. קנובה הוא אולי מהפסלים הניאו-קלאסיים המפורסמים ביותר. הוא זכה להערצה נרחבת בזמנו ועבד עבור רבים מסלבריטאי אירופה, כולל פאולינה בורגזה, נפוליאון והדוכס מוולינגטון. ההתמחות שלו הייתה עיבוד מחדש של נושאי הפיסול ההלניסטי, תוך השבת יותר חיות בתנוחות הנוקשות והמוכרות של קודמיו יחד עם הבנה אינטימית של החומר שלו - שיש.
הקריירה המוקדמת שלו החלה בוונציה, ובגיל 24 עבר לרומא בשנת 1781 והחל לעבוד עבור האפיפיורים ברומא המתחדשת. אנטוניו קנובה גילף את זוג האריות המקורי משיש קררה כשומרים לקברו של האפיפיור קלמנס ה-13 בכנסיית פטרוס הקדוש ברומא, והשלימם ב-1792. האריות של קנובה, המוצבים מול גלריית קורקורן לאמנות בוושינגטון הבירה, הם עותקים של זוג האריות שפיסל קנובה בשנת 1792 עבור קברו של האפיפיור קלמנס ה-13 בסנט פיטר ברומא. המקוריים היו מפוסלים משיש, והעותקים נוצקו בברונזה מתבניות של המקור.
פסלו של ג'ורג' וושינגטון פסל שיש בגודל טבעי של ג'ורג' וושינגטון, שנעשה בסגנון גנרל רומי. עבודה זו הייתה היחידה שיצר קנובה עבור ארצות הברית. הוא הוזמן על ידי מדינת צפון קרוליינה, הושלם בשנת 1820 והותקן ברוטונדה של בית מדינת צפון קרוליינה ב-24 בדצמבר 1821.
קנובה החל לעבוד על הפסל בסטודיו שלו ברומא בשנת 1817, והשלים מספר סקיצות. הוא סיים את הפסל ב-1820. המושל מילר ביקש מכלי שיט של הצי האמריקני להעביר אותו מאיטליה. הפסל הגיע בסופו של דבר לראלי, צפון קרוליינה, ב-24 בדצמבר 1821 והותקן ברוטונדה של בית המדינה כחלק מטקס רשמי. קולונל ויליאם פולק, קצין במלחמת העצמאות האמריקנית, נשא דברים בפני הקהל בנאום ההקדשה, והשווה את קנובה למיכלאנג'לו ושיבח את וושינגטון. קנובה לא ראה את הפסל מותקן בצפון קרוליינה: הוא מת בוונציה בשנת 1822. במרץ 1825, המרקיז דה לאפייט צפה בפסל ודיווח כי "הדמיון היה כל כך טוב ממה שהוא ציפה לראות."
למרבה הצער ובאופן אירוני, בשנת 1831 פרצה שריפה ברוטונדה, אחד מהמבנים המפורסמים והמרהיבים של התקופה, כאשר פועלים שהועסקו במקום ניסו ליישם פעולות מנע לשריפות על ידי ריתוך גג המבנה. למרות כוונתם הטובה, התהליך גרם ליצירת ניצוצות שהובילו לשריפה גדולה, אשר התפשטה במהירות רבה והשתלטה על המבנה היפהפה. השריפה לא רק פגעה במבנה עצמו, אלא גם גרמה להרס מוחלט של הפסל המפורסם שנמצא במקום, פסל שהיה גאווה לאומית וסמל תרבותי חשוב.
כיום, לאחר שחלפו שנים רבות מאז האירוע הטרגי, נותר רק העתק של הפסל במוזיאון של פוסאניו, אשר מהווה עדות לתקופה בה היה הפסל במרכז תשומת הלב הציבורית. העתק זה משמש לא רק כזיכרון לפסל המקורי, אלא גם כתזכורת לכך שההיסטוריה יכולה להיות בלתי צפויה ולעיתים אף טראגית. המוזיאון מציע למבקרים לא רק את ההזדמנות לראות את ההעתק, אלא גם ללמוד על הסיפור המרתק שמאחורי יצירתו של הפסל.
לא רחוק ממרכז המבקרים ניתן לבקר במקדש קנובה, טמפיו קנוביאנו היא כנסיית קהילה קתולית הבנויה בסגנון ניאו-קלאסי חמור, המבוססת על עיצוביו של אנטוניו קנובה. יצירה זו מעוררת באופן סמלי את מה שנחשבו לשלושת השלבים המרכזיים בהיסטוריה: הציוויליזציה היוונית, התרבות הרומית וגדולתה של הנצרות.הוא ממוקם על ראש גבעה בפוסאנו שבמחוז טרוויזו באזור ונטו, איטליה.
זוהי מתנת הפרידה של קנובה לבני העיירה המקום שכל כך אהב והוקיר. קנובה חזר לעתים קרובות לעיירת הולדתו פוסאניו, שהיה הפרויקט היקר ביותר שלו. קנובה מת ונקבר בונציה קבור בכנסיית ( Santa Maria dei Frari) שם קבורים רבים משליטיה של רפובליקת ונציה.
אנטוניו קנובה נותר אחת הדמויות המרכזיות בעולם האומנות, והמרכז המוקדש לו בפוסאגנו הוא מקום חובה לכל חובב אומנות. עבודותיו, השפעתו על הפיסול הניאו-קלאסי והתרומה שלו לעולם האומנות מבטיחות כי שמו ימשיך לחיות ולזכות להערכה גם בעתיד.
